פרשת נצבים-וילך- מלחמת קיום ונבואת משה!/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת נצבים - וילך, מלחמת קיום ונבואת משה!
מאת: אהובה קליין
https://ahuvaklein.blogspot.com/
השבת הקרובה, אנו קוראים את שתי הפרשיות: נצבים - וילך. פרשת נצבים אינה פרשה בפני עצמה - אלא המשך לפרשת כי תבוא המסתיימת בפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". [דברים כ"ט, ח']
פרשת נצבים מתארת את משה אוסף אליו לפני מותו את עם ישראל כפי הכתוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם-- וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[להלן פרק כ"ט, ט'-ט"ו]
פרשת וילך בתחילתה מתארת את משה נפרד מעם ישראל, טרם מותו עם מסר נצחי לעם ישראל: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת - הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל - הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, א'-ט']
עלינו לדעת כי כל מה שקרה במהלך כל השנה- נגזר עלינו בראש השנה שעברה ונחתם ביום הכיפורים. כמובן שכל הגזרות – נובעות כתוצאה מהמעשים שלנו!
השאלות הן:
א] האם המלחמה בה אנו נתונים כעת - הייתה צפויה?
ב] כיצד ניתן להגיע לניצחון?
תשובות.
המלחמה הרב - זירתית בימים אלה.
בפרשת "כי תבוא" למדנו על אפשרות הבחירה של עם ישראל- האם פנינו להר הברכה - או חלילה להר הקללה? הר גריזים - הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. על - פי הבחירה- כן התוצאה. כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים כ"ח, א'- ג']
כך עתיד להתרחש - אם נשמע בקול ה'. מנגד – אם חלילה לא נשמע בקול ה'- נהיה צפויים לראות את העונשים כפי שנאמר:.
"וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ"[כ"כ, ט"ו]
המסר הזה מופיע גם בפרשת נצבים עם דגש על אדם המזלזל, חלילה בתורה הקדושה:
נאמר: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ- אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת - אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה. לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"
במילים אחרות ,אדם אשר יזלזל בדברי התורה ולא ירצה לקיימם- צפוי שהקללה תבוא עליו.....ויאבד שמו!
כידוע כל עם ישראל- נחשב לגוף אחד. ולכן כל עבירה על ידי הפרט עלולה לסכן את העם כולו ומנגד מצוות ומעשים טובים של כל יחיד מסוגלים להשפיע לטובה על כל עם ישראל.
נאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ."[דברים ל"ב, י"א]
על פי רש"י: המשמעות: כמו שהנשר מעיר את גוזליו ברגישות ובהדרגה- באופן דומה אלוקים מעיר את בניו, הנשר המגיע אל גוזליו ומבחין כי הם שרויים בשינה- מנענע תחילה את הענפים כדי שיתעוררו לאט, שלב אחר שלב. ורק אחרי שהם ערים הוא ניגש אליהם ומאכילם.
כך אלוקים מתייחס אל בניו, תחילה שלח להם מגפה - [קורונה] ואם גם את זאת לא הבינו - באה מלחמה.
ההוכחה ,נאמר: "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם - בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת – כָּל - מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם" [ויקרא כ"ו, י"ד- י"ח]
הקללות הנ"ל - כבר התגשמו השנה ,לצערנו .
במהלך השנה ראינו כי קבוצה שאינה גדולה גרמה להפגנות ולמחלוקות בעם - למרות מה שהתרחש בשמחת תורה - הם המשיכו בכך גם במהלך המלחמה ועל זה נאמר: "אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ, קִישׁ קָרְיָא" זהו פתגם בארמית שמופיע בתלמוד הבבלי. פירושו המילולי של הפתגם הוא: 'מטבע בכד קורא "קיש ,קיש"', כלומר, מרעיש יותר מכד מלא מטבעות. והדבר הזה, לעניות דעתי, מזכיר את קבוצת האנשים הקטנה יחסית לעומת הרוב השפוי והחכם במדינה.
ההגעה בע"ה לניצחון ולגאולה.
בעל טורים –מסביר: לפי שמוזכרים האבות לפני ציון הליכת משה אל העם,, כנאמר: "וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
נראה שמשה הלך אל אברהם, יצחק ויעקב להודיע להם : כי קיים הקב"ה שבועתו והכניס את ישראל לארץ וזאת למרות שעדיין לא נכנסו, אלא כיון שכבשו את ארץ סיחון ועוג וכל עבר הירדן- הרי כאילו כבר נכנסו!
דעת מקרא מביא פירוש מעניין: אין "וילך" לשון הליכה ברגל ,אלא לשון המשכת המעשה שלא הפסיק את דבריו לעם, אלא הוסיף ודיבר את דבריו בדומה לנאמר במעמד הר סיני. "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" [שמות ל"ט, י"ט]
בפרשת "וילך" ניתן להתפעל מהתנהגותו של משה כלפי עם ישראל- דור דעה שקיבלו את התורה וראו את כל הנסים - דווקא כאשר הוא נמצא ביומו האחרון לחייו ובניגוד לשאר בני אנוש אשר נחלשים לקראת הזקנה עליו נאמר:" וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". [להלן ל"ד, ז] דווקא ביומו האחרון בפיו של משה מסר חשוב אליהם : "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם":
וליהושע הוא מבשר: "חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת".
לסיכום לאור האמור לעיל: רוב עם ישראל מאוחד באהבת חינם כולל חיילי צה"ל – והם מחוברים לתורה הקדושה ובע"ה עם ישראל ינצח את כל אויביו. על פי נבואת משה –גדול הנביאים לעם ישראל וליהושע. כנאמר: "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" אומר הנביא "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח] על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא: הוא שואל: מדוע נאמר על האריה = "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? כתב הרב חיים קנייבסקי זצ"ל: האריה רמוז בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם - מי לא ירא?
כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה - נגזר כבר בראש השנה תשפ"ד- בזמן שהאריה שאג! כעת , אנו קרבים לשנה חדשה "מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?

פרשת נצבים-וילך- מלחמת קיום ונבואת משה!/ אהובה קליין

תגובות